סיפורו של חזי - נפגע פעולות איבה

את חזי זכינו להכיר במסגרת אירוע בר המצווה לנפגעי פעולות האיבה, שהתקיים בחסות חזון לישראל. נפגשנו איתו שוב לראיון והוא שתף אותנו בסיפורו האישי.

במהלך שירותו הצבאי כקצין, הציב חזי חיילים בעמדת השמירה, כחלק מתפקידו. היה צורך להחליף חייל בשמירה, וחזי הציב חייל אחר במקומו, אשר נהרג במהלך השמירה. בשבעה אצל המשפחה השכולה, שאלה אותו האם בכאב: "למה דווקא הבן שלי?”.

חוויה קשה זו לוותה אותו הלאה, אך הוא הצליח להתגבר עליה ולקיים חיים רגילים, עד אשר המוות שוב נקרה בדרכו, באופן האכזרי ביותר – מות ילד לנגד עיניו.

במבצע צוק איתן שירת חזי כחייל מילואים, ובאסון שפקד את קיבוץ נחל עוז היה עד למותו של ילד שנפגע מהפגזה. המקרה הזה שבר אותו ומאז הוא סובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית - "המעגל השני לנפגעי פעולות איבה".

מנימי נפשו הכואבת כתב חזי לילד:

דניאל,

אני מניח שלא מעט אנשים צפו עכשיו בכתבה של הרגע שאחרי.

השניות הבודדות מנפילת הפצמ"ר ועד לפגיעה הישירה של רסיסים קטלניים, שהחריבו במאית השנייה את גופך הרך, התמים והמלאכי שהיה בינינו.

דניאל, ברצוני לבקש ממך באופן אישי סליחה ומחילה.

כשנכנסתי לביתך ראיתי את אביך במחזה לא פשוט,

מנסה בשארית כוחותיו לאסוף "אותך" או את מה שהיה חלק מגופך.

אלה אותם הרגעים, בהם אביך ניסה להיות אתך ולנסות......

אני זה שהוציא אותו מקרבתך, מביתך, ובכך גרמתי לך להישאר לבד...

להתמודד עם כל הכאב הזה, ללא סיוע של אבא או חיבוק אחרון של אמא,

עם מלחמות של מבוגרים, ועם חיים שלמים שפספסת.

למרות שידעתי כי לא אוכל לשנות את מצבך,

אך ניסיתי מתוך תחושה אישית כשם שהבטחתי לאביך לא לעזוב את המקום, לאסוף אותך.

ולא... לצערי הרב לא הצלחתי.

עכשיו אתה מלאך, זה בטוח.

ושוב... סליחה דניאל.